על הבחירה
אני מבקש להרהר על הקשר בין יהודה פוליקר ובחירה
חופשית.
מהו המרווח שבין גירוי לתגובה. בין הזמן שקורה
לנו משהו לבין הזמן שאנחנו מגיבים. המרווח
הזה לפעמים הוא מאד קטן.
האם במרווח הזה אנחנו נוכחים ומגיבים מתוך בחירה?
או שאנחנו מגיבים באופן אוטומטי מבלי לחשוב?
בהרבה מאוד מקרים אנחנו מגיבים באופן אוטומטי
ואחר-כך מצטערים על כך.
בכל רגע ורגע יש לנו אינסוף בחירות. בכל רגע ורגע
אנחנו יכולים לבחור אם להיעלב, לדאוג, לפחד, לכעוס, להאשים, לבקר, לקנא, לרחם על
עצמנו, להתלונן לשפוט ועוד.
בכל רגע ורגע אנחנו גם יכולים לבחור אם להאמין,
לבטוח, לפרגן, לאהוב, לתת, לסמוך, לסלוח, לקבל, להירגע, לשמוח ועוד.
האם אנחנו מודעים ליכולת הבחירה שלנו? רוב הזמן
לא.
בכל נקודה בדרך שלנו יש צומת שאפשר לבחור אם לפנות
בה ימינה, שמאלה או להמשיך ישר. את רוב הצמתים האלה אנחנו לא רואים. אנו שועטים
ישר קדימה, ואנחנו לא שמים לב בכלל שעברנו בצומת.
במקום לשבת בכיסא הנהג, ולכוון את הנסיעה של החיים
שלנו, אנחנו נותנים לטייס האוטומטי לנהוג. לפעמים הוא מביא אותנו למקומות שאנחנו
ממש לא רוצים להיות בהם...
אז מה אפשר לעשות? האם
אנו חופשים לבחור? מהו בכלל חופש? פוליקר שר:
"עשרים וארבע שעות ביממה
טעות חזרה בטעות על עצמה
מי ידע בסופו של חשבון
שאחד ואחד זה בעצם המון
חופשי זה –לגמרי לבד."
ובועז שרעבי אומר "...להיות חופשי ומאושר" ואילו ג'ון לנון כתב את השיר הנפלא "חופשי כמו ציפור" Free as a bird
מוכרת
לנו הפואמה המופלאה של רוברט פרוסט The Road not Taken "הדרך
שלא נבחרה", המספרת על הדילמה הקשה איך לבחור בין שתי דרכים.
האם
אנו יודעים אם בחרנו נכון? כנראה שלעולם לא נדע, יתכן ותחושת ההחמצה תלווה אותנו
במשך חיינו, אבל אל לנו להיתפש לייאוש אלא להחליט כי זו הדרך שלנו ובה נמשיך ללכת
מתוך בחירה ומתוך כוונה לעשות בה את הכי טוב שנוכל.
הפואמה
מסתיימת במילים הבאות:
כָּל זֹאת אֲסַפֵּר, עִם קְצָת אֲנָחוֹת,
אֵיךְ לִפְנֵי עִדָּנִים, בְּחֹרֶש מֵצֵל,
רָאִיתִי מוּלִי שְתֵּי דְּרָכִים נִפְתָּחוֹת –
וּבָחַרְתִּי בְּזוֹ שֶעָבְרוּ בָּהּ פָּחוֹת,
וְזֶה שֶעָשָׂה אֶת כָּל הַהֶבְדֵּל.
7
ביולי 2016
תגובות
הוסף רשומת תגובה