מגילת רות, מגילת החסד

 

אתמול חגגנו את חג השבועות, אחד משלושת הרגלים, הקרוי גם חג מתן תורה וחג הקציר.
בחג זה נהוג לקרוא את מגילת רות.
אמר ר' זעירא: "מגילה זו אין בה לא טומאה ולא טהרה ולא איסור ולא היתר, ולמה נכתבה? ללמדך כמה שכר טוב מגיע לגומלים חסדים" (מדרש רות רבה, פרשה כ, טו)   . 

הבה ונראה בקצרה כמה קווים מקבילים בין אותה תקופה לימינו אלה ובין הערכים המשותפים לנו כבונים חופשים.
לאלה, שלא כל כך זוכרים את המסופר במגילה, להלן תקציר: הספר מתאר משפחה משבט יהודה בתקופת השופטים. בני המשפחה, האב- אלימלך, האם-נעמי ושני הבנים (מחלון וכליון) יורדים ועוברים למואב בגלל הרעב הכבד בארץ. הבנים מתחתנים עם נשים מואביות, לא יהודיות. במשך הזמן מתו שלושת הגברים {האב והבנים}. נותרו האם נעמי ושתי כלותיה: ערפה ורות. נעמי החליטה לחזור ליהודה, הכלה - ערפה נשארה במואב. רות, הכלה השנייה, לא הסכימה לעזוב את נעמי והצטרפה אליה ליהודה.
רות הולכת ללקט שיבולים בשדה של בועז, קרוב משפחה של נעמי. רות מוצאת חן בעיני בועז והוא מזמין אותה לשוב לשדה עד תום ימי הקציר. רות ובועז מתחתנים ולאחר כמה דורות נולד דוד מלך ישראל. רות היא הסבתא רבה של דוד.

הספר נקרא על שמה של רות , הדמות הבולטת ביותר בספר.
מגילת רות, המתרחשת כאמור בעונת הקציר פותחת לנו פתח לבחון את מצוות "מתנות העניים" שהייתה נהוגה בעבר, ולהאיר בעזרתה את נושא העזרה ההדדית החשובה כל כך גם בימינו אלה.
דמותה של רות היא דמות מיוחדת. היא הייתה זרה בכל חברה שבה חיה. במואב הייתה אשת יהודי, ביהודה הייתה מואבייה, זרה וענייה שבאה ממרחק. ובכל זאת בכל מקום היא מצטיירת כמי שמאוד שלמה עם החלטתה. היא אינה מושפעת מהיחס המנוכר של סביבתה. היא הלכה בדרכה, ודבקה באמונתה. ומעשה זה, שנעשה מתוך בחירה –(ההליכה בעקבות נעמי לארץ לא נודעת), הפכו את רות לדמות המייצגת את האידיאל של הגר והזר הבוחר לחיות בתוך עמנו. רות הפכה לסמל של גיור הנעשה מתוך נאמנות.

אין כל ספק שהמלה "חסד" היא אחת ממילות-המפתח של המגילה, ומדברי ר' זעירא, אותו הזכרתי בהתחלה, משתמע שהיא מלת-המפתח בה"א-הידיעה! שלוש פעמים היא באה במגילה. פעם אחת ברישא, בדרך ממואב לבית-לחם:  "ותאמר נעמי לשתי כלותיה "יעשה ה' עמכם חסד כאשר עשיתם עם המתים ועמדי" פעם שנייה בהמשך: "ותאמר נעמי לכלותה ברוך הוא לה' אשר לא עזב וחסדו את החיים ואת המתים" פעם שלישית בגורן: "ויאמר ברוכה את לה' ביתי. היטבת חסדך האחרון מן הראשון לבלתי ללכת אחרי הבחורים, אם דל ואם עשיר"...
עוד מדובר במגילה  על אחווה, גם סיפורה של רות הוא מופת לידידות בלי גבולות: לא גבול של גיל, לא גבול של מולדת ולא גבול של עם ודת. אין סייג להקרבה ואין היא מלווה הרהור נוסף, ועל-כן אין דברי ההיגיון של נעמי המנסים להניא את רות מעשיית המעשה מתקבלים על דעתה. המופלא מכול בפרשת ידידות זו הוא, כי אין כאן כל קרבן - שהרי לשם נעמי ולא לשם כל אישה אחרת עושה רות מה שעושה, והרי מרות ולא מכל אישה אחרת ניאותה נעמי לקבל מעשה גדול זה. כך היא המידה בידידות: מרגע שחושב אדם כי עליו לעשות מעשה למען ידידו, עליו לעשותו, ושוב אין זה קרבן, כי אם חובה, כי אין לה לידידות גבולות זולת אלה שנושאיה מציבים לה. הנה נמצאים החוטים הללו ארוגים ושזורים זה בזה: תמורת מעשה החסד של רות עם נעמי, עם עמה ועם אלוהיה דאגה נעמי, כי איש גיבור חיל בעמו - בועז - ייקחנה לאישה; העם בירך אותה בה', וה' נתן לה הריון. ומברכת ה' את רות נתברכו הכול: לנעמי בן יולד, ולעם - דוד. עוד חוטים מקבילים הקשורים לנו- היא מצוות הצדקה או כפי שמוזכר במגילה - מתנות לעניים.- לקט ושכחה הניתנים "לעני ולגר",  ו"לגר ליתום ולאלמנה" . רות זכתה אפוא במתנות אלה משום היותה גם גרה, גם אלמנה וגם עניה מגילת רות מכונה גם "שיר השירים לחסד". זכתה רות שממנה יצא דוד מלך ישראל וממנו שלמה המלך החכם באדם. ככתוב: שלמון הוליד את בעז, בעז הוליד את עובד, עובד הוליד את ישי וישי הוליד את דוד. אחי, אנו כבונים חופשיים יכולים ללמוד ממגילת רות דברים רבים על נושאים חברתיים בוערים הרלוונטיים גם בימנו אלה: היחס לאחר, יחס לנשים, לעולים חדשים, למהגרים ופליטים, גזענות כלפי עובדים זרים, על פערים כלכליים וחברתיים, אך בה בעת גם ללמוד ערכים אוניברסליים אנושיים כמו חמלה, נתינה, רעות, היחס לאחר ולשונה, דאגה וסיוע לגר לעני ליתום ולאלמנה , וכמובן ערך האחווה.   ערב חג השבועות, 1 ביוני 2017 רות המואביה (גוסטאב דורה)