חכם וגולם
אני מבקש
לדבר על חכם ועל גולם, על קיפלינג ולבסוף קוריוז מעניין.
וכך נאמר
בפרקי אבות, פרק ה' משנה ז':
שִׁבְעָה
דְבָרִים בַּגֹּלֶם וְשִׁבְעָה בֶּחָכָם.
כאן אנו
בעצם מחכים לשמוע מהם שבעת הדברים השליליים בגולם. אבל התנא שכתב את המשנה הזו
מפתיע אותנו, ומספר לנו על הדברים החיוביים שיש בחכם. יש בכך הגיון, כי למעשה
רוצים ללמד אותנו מה חיובי ונכון לעשות. אביא את פרושו של הרב ישראל ליפשיץ שחי
בסוף המאה ה-19 הידוע בכינויו "תפארת ישראל" שטען שיש בדר והגיון במה
שנאמר. וכך כתוב:
שִׁבְעָה
דְבָרִים בַּגֹּלֶם וְשִׁבְעָה בֶּחָכָם.
1. חָכָם
אֵינוֹ מְדַבֵּר בִּפְנֵי מִי שֶׁהוּא גָדוֹל מִמֶּנּוּ בְּחָכְמָה וּבְמִנְיָן, תחילה
יש לרכוש חוכמה, וזאת ע"י שמיעה. לכן אם מישהו מבוגר או מלומד ממך מדבר- הקשב
לו ולמד מדבריו
2. וְאֵינוֹ
נִכְנָס לְתוֹךְ דִּבְרֵי חֲבֵרוֹ, הקשב
עד הסוף ואל תפריע.
3. וְאֵינוֹ
נִבְהָל לְהָשִׁיב, כאשר
סיים חברך, או המורה שלך את דבריו, אל תמהר לענות. חשוב קודם והפנם את מה ששמעת
לפני שתשיב.
4. שׁוֹאֵל
כָּעִנְיָן וּמֵשִׁיב כַּהֲלָכָה, במקרה
ולא הבנת- שאל. שאל שאלה לעניין ואז כשתלמד, תוכל להשיב כהלכה.
5. וְאוֹמֵר
עַל רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן וְעַל אַחֲרוֹן אַחֲרוֹן, לפעמים השאלה או התשובה ארוכה
או מורכבת, אזי יש צורך לעשות סדר בדברים-ראשון ראשון ואחרון אחרון.
ְ6. ועַל
מַה שֶּׁלֹּא שָׁמַע, אוֹמֵר לֹא שָׁמַעְתִּי, תמיד יש לזכור- על מה שלא שמעת. תודה ותאמר-לא שמעתי. אין
להמציא דברים מהדמיון.
7. וּמוֹדֶה
עַל הָאֱמֶת. לבסוף
אם טעית, תודה על האמת. אמור שטעית, ואז השתדל לברר מה האמת לאמיתה.
ְוחִלּוּפֵיהֶן
בַּגֹּלֶם. אגב,
גולם על פי הפרוש הוא אדם שיש בו מעלות שכליות, וגם מידות טובות אך הכול אצלו בערבוביה,
ולכן הוא עדיין חומר גלם, חסר עיבוד. אינו מגיע אל השלמות ואינו מוציא אל הפועל את
היכולות התמונות בו.
אני חושב שזהו לקח מעניין וחשוב וכדאי
להפנים אותו.
וכמה הערות לסיום:
הרב ישראל ליפשיץ שאת הסברו קראתי, קבע כלל הגיוני לפיו אדם יכול להסביר ולהקיף כל
נושא על פי שבע שאלות שאם יש עליהן תשובות אפשר למצות ולהבין כל נושא. הכלל נקרא: מי, מה, למי, מתי, איה, איך ולמה.
לסופר והבונה
החופשי רודיארד קיפלינג, מיוחסת אמרה המקבילה למושג זה: "שישה
עוזרים נאמנים לי, והם לימדוני כל אשר אדע, ואלו הם: מי ומה, מדוע ואיך, מתי והיכן".
לזאב ז'בוטינסקי היו את
חמשת הממי"ם, הלא הם חמשת הצרכים שעל המדינה לספק לאדם והם: מזון, מעון, מלבוש,
מורה ומרפא.
והקוריוז הוא: הפירוש למשנה של הרב ליפשיץ יצא
בשני חלקים לספר הראשון קרא "יכין" ולספר השני קרא "בועז".
והמבין, יבין.
3/12/2015
תגובות
הוסף רשומת תגובה