אהבו זה את זה, אחרת תעלמו

 

אני מבקש לדבר כאן על המשורר וִיסְטְן יוּ אוֹדְן , על האוקיינוס ועל האהבה.

אני מנסה, בתקופה האחרונה, להוביל קו מחשבתי בו אני מנסה להסביר, כי עלינו להכיר בערך עצמנו מבלי להמעיט בערכם של אחרים, להכיר בחשיבותה של האחווה ועל קבלת האחר.

אני מבקש להאיר מספר תובנות אותם אני מבקש להעביר אליכם. חלק גדול בממחשבות אלו מצאתי בקראי שוב ושוב את ספרו הנפלא של מיץ' אלבוים- "ימי שלישי עם מורי".

אין זה משנה בני כמה אנחנו. מידי פעם עלינו לעצור, לעמוד מהצד, להתבונן ולשאול את עצמנו:

האם זה הכל? האם זה כל מה שאני רוצה? האם לא חסר כאן משהו?

האם מצאנו מישהו או מישהי לחלוק איתו את ליבנו?

האם אנו חיים בשלום עם עצמנו?

האם אנו משתדלים להיות אנושים ככל האפשר?

כידוע, ימינו בעולם זה ספורים. אנו כבונים חופשים איננו חוששים מהמוות, אך אנו יודעים כי לחיות חיים אומללים , זה גרוע מהמוות.

וכדי לחיות חיים מאושרים, יש לאהוב. כי האהבה היא הפעולה ההגיונית היחידה, לכן עלינו לאפשר ולתת לאהבה להיכנס אלינו.

המשורר האנגלי-אמריקאי וִיסְטְן יוּ אוֹדְן כתב "אהבו זה את זה אחרת תיעלמו"

בתחילת החיים , כשאנחנו תינוקות, אנו זקוקים לאחרים. לעיתים, בסוף החיים, מחוסר ברירה ששוב אנו זקוקים לאחרים. אבל הסוד הוא- שגם בין לבין אנו זקוקים לאחרים.

לדעת לסלוח זהו ערך רב חשיבות. אבל לא רק לסלוח לאחרים אלא גם לדעת לסלוח לעצמנו. לסלוח על כל הדברים שלא עשינו, לא להיות תקועים עם החרטה על דברים שהיו אמורים לחיות.

אני מבקש לסיים בסיפור קטן אותו מספר מורי לתלמידו:

הסיפור הוא על גל קטן, עולה ויורד באוקיינוס, נהנה מכל רגע. הוא נהנה מהרוח ומהאוויר הרענן- עד שהוא מבחין בגלים לפניו המתנפצים אל החוף.

"אלוהים, זה נורא" אומר הגל "תראו מה עומד לקרות לי!"

ואז מגיע גל נוסף, הוא רואה את הגל הראשון שנראה עצוב, והוא אומר לו : "למה אתה נראה כל כך עצוב?"

הגל הראשון אומר: "אתה לא מבין, כולנו עומדים להתרסק! כל הגלים עומדים להפוך לאין! נכון שזה נורא?"

הגל השני אומר לו "לא, אתה לא מבין. אתה לא גל קטן, אתה חלק מהאוקיינוס הגדול"

כל אחד מאתנו הוא גל, אבל יחד אנו אוקיינוס גדול ענק ובלתי ניתן להכנעה.

בואו נאהב זה את זה כדי שלא נעלם.

 

17 בינואר 2017