מותר האדם...
כה
אמר קהלת: "כִּי מִקְרֶה בְנֵי-הָאָדָם וּמִקְרֶה הַבְּהֵמָה,
וּמִקְרֶה אֶחָד לָהֶם – כְּמוֹת זֶה כֵּן מוֹת זֶה, וְרוּחַ אֶחָד לַכֹּל;
וּמוֹתַר הָאָדָם מִן-הַבְּהֵמָה אָיִן, כִּי הַכֹּל הָבֶל."
כלומר
- אין לאדם יתרון על הבהמה, מאחר ושניהם בני תמותה, וכנראה
גם ברוחם שווים...
האמנם?
אם
נבדוק לעומק, נמצא כמה יתרונות לאדם על החיה, למשל: האדם יודע להסתרק.. .או
האדם, או לפחות חלק מבני האדם, יודעים להכין פסטה בולונייז!
לא
מצאתי בעל חי כל שהוא היודע לעשות אחד מהשניים שציינתי.
יש
אומרים, כי השפה- הדיבור היא היתרון הגדול של האדם על החיות. האמנם? היום אנו
יודעים, כי יש תקשורת מפותחת מאד בין בעלי חיים, הדולפינים או הלוייתנים.
על פי
הסופר האהוב על כמה מאתנו, דגלאס
אדמס, הדולפינים היו ישות עליונה וחכמה, ואפילו
השאירו לבני האדם הודעה, לפני שכדור הארץ נהרס, וכך אמרו "היו שלום
ותודה על הדגים". זאת בניגוד להודעה שהשאיר אלוהים לבני האדם אותם ברא, בה
אמר בקצרה: "מצטערים על התקלה".
צ'רלס דארווין קבע, כי כל בני האדם שייכים למין ביולוגי אחד, ומוצאם מאב
קדמון אחד. ובשלב מאוחר יותר החליט לשמחת רבים, כי מוצא האדם והקוף הוא מאותו אב
קדמון.
מה
עוד מפריד או מבדיל את האדם מהחיה? טוענים כי הדמיון. לאדם דמיון מפותח והוא עוסק
בו שעות רבות. לא נתקלנו בחיות אשר חושבות על העתיד או מפנטזות על משהו .
או,
שאין אנו יודעים אם זה קורה.
האם
לבעלי החיים יש מודעות כפי שיש לאדם? האם התרנגול יודע לומר "אני בעל הבית
בלול הזה" או שהוא מתנהג כך באופן טבעי בלי להיות מודע לכל מעריצותיו
התרנגולות? האם הפרה מודעת לפר העומד לבצע בה את זממו? אצל בני האדם, כפי שנאמר
בתלמוד: "הכל יודעים למה כלה נכנסת לחופה..." אין צורך בפרשנויות
נוספות.
אבל
יש חיות המסוגלות לחשוב, כמו השימפנזה למשל, אשר מסוגלות לשבת ולהסתכל על בננה
המונחת מחוץ לכלוב שלהן ומקל שהונח לידה, ואז לפתע לקום, לקחת את המקל ולהשתמש בו
כדי לגרור את הבננה לכלוב. משום שלא היה כאן ניסוי וטעיה, הרי שהייתה כאן מחשבה
וקבלת החלטה מודעת.
קראתי
לא מכבר מאמר שסיפר את הסיפור הבא:
לא
מזמן ירדו לכדור הארץ שלושה חוצנים כדי לאמוד את מצב החיים התבוניים בעולם. אחד
התמחה בהנדסה, אחד בכימיה, ואחד בחישוביות. אחרי שראו את כל בעלי החיים השונים
החיים על כדור הארץ, פנה המהנדס אל רעיו ואמר בשפה החוצנית (התרגום שלי): "כל
היצורים כאן הם מוצקים, חלקם מפרקיים, ובעלי יכולת לנוע ביבשה, במים ובאוויר. כולם
אטיים להחריד. הם אינם מרשימים".
אחריו
אמר הכימאי: "כולם דומים למדי, בנויים מרצפים שונים של ארבעה מרכיבים
כימיים". ואז תרם את דעתו המומחה לחישוביות (כנראה הפסיכולוג שבחבורה):
"ליצורים כאן, יכולת חישוב מוגבלת. אבל אחד מהם, הדו-רגלי חסר השיער, אינו
דומה לאחרים. הוא מחליף מידע באופן פרימיטיבי ולא-יעיל, אבל באופן שונה מאוד מן
האחרים. הוא מייצר עצמים שונים ומשונים לרוב, מהם אכילים, מהם מפיקים סמלים, ומהם
כאלה המשמידים את בני שבטו".
"אבל איך זה ייתכן?" תהה המהנדס. "אם הם
דומים בצורה ובכימיה, איך זה שיכולת החישוב שלהם שונה?". "אני לא
בטוח", התוודה החוצן הפסיכולוג. "אבל נראה שיש להם מנגנון ליצירת
ביטויים חדשים שהוא חזק לאין ערוך משל כל היצורים החיים האחרים. אני מציע שנסווג
את הדו-רגל חסר השיער בקבוצה נפרדת מבעלי החיים האחרים, כבעל מוצא שונה ובן גלקסיה
אחרת". שני החוצנים האחרים הנהנו, וכל השלושה מיהרו הביתה להגיש את
הדו"ח. (כתב - מארק האוזר)
די
ברור שאנו שונים מבעלי חיים אחרים. לדבורים ולג'ירפות אין מוח, שניחן בידע
טכנולוגי יצירתי כדי לבנות טנקים, לפתור תשבץ או לכתוב קונצ'רטו לכינור.
האדם
מסוגל לחשב ולשלב מחשבות מתחומי ידע שונים. רק בני אדם חושבים חשיבה מופשטת. שלא
כמחשבות של בעלי חיים, המעוגנות בעיקר בחוויות חושיות ותפיסתיות, למחשבותינו שלנו
אין, במקרים רבים, קשר ברור לאירועים כאלה. רק אנו לבדנו הוגים בדרקונים ובחוצנים,
בשמות עצם ובפעלים, באינסוף ובאלוהים.
השימפנזה
אינה יכולה לדמיין איך זה להיות בן אדם. לעומת זאת האדם יכול לדמיין איך זה להיות
חוצן ביקום "חולית" על גלקסיית אראקיס Arrakis .
אחיי,
ניטשה בספרו "כיצד מועילה ומזיקה ההיסטוריה" כתב:
התבונן
בעדר ברועה באחו. אין הוא יודע בין אתמול והיום. מקפץ לכאן ולכאן, אוכל עשב, מעכל,
נח וחוזר חלילה מבוקר עד ערב מידי יום. נהנה לרגע או שלא. לעולם אינו מדוכדך
וכועס.
קשה
לנו בני האדם להסתכל על העדר. אנו מתייהרים באנושיותנו ועל פני הבהמה, אך מביטים
בקנאה על אושרו. כי זה הדבר היחידי שהוא רוצה- להיות בהמה.
ומחשק
לו לאדם לשאול את הבהמה- למה לא תדברי איתי על אושרך? למה את רק נועצת בי עיניים.
והבהמה, לו יכלה לדבר הייתה עונה: זה משום שאני שוכחת מיד את מה שהייתי רוצה לומר.
ותיכף היא גם שוכחת את התשובה הזו. וממשיכה לרעות בעשב ולהיות בהמה מאושרת.
נחזור
את קהלת שהדהים אותנו כשאמר "כִּי
מִקְרֶה בְנֵי-הָאָדָם וּמִקְרֶה הַבְּהֵמָה, וּמִקְרֶה אֶחָד לָהֶם..."
היום
אומרים "מותר האדם מן הבהמה..." כלומר יש לאדם יתרון על הבהמה.
אך
קהלת גם אמר בהמשך:
"מי
יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה, ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ"?
קהלת
מרמז לנו כי מקומה של רוח האדם היא למעלה, בעולם הרוח, בקדושה וברוחניות
הגבוהה, לעומת הבהמה שמקומה הוא למטה באבדון בשאול.
אחי,
אנו כבונים חופשים, אחים הדוגלים באחוות אחים עזרה ואמת, אותם עקרונות נעלים
המחברים את המסדר שלנו בכל העולם. יש לנו מטרות רוחניות נעלות, להיות טובים יותר
ולנסות להשפיע על סביבתנו להיות כך.
או
כפי שאמר ברוך שפינוזה, שכבר צוטט בכמה הרצאות קודמות: "מטרתם היחידה של החיים
היא להיות מי שאנחנו ולהיעשות מי שאנחנו מסוגלים להיעשות.
7 בספטמבר 2017
תגובות
הוסף רשומת תגובה